23.2.2014

זה רק מספר


הפעם בחרתי לעסוק בנושא שנוגע לכל אחת ואחת מאיתנו בצורה כזו או אחרת והוא הנושא או יותר נכון לומר "האישו" (issue) של המשקל. מגיל 12 לאחר שאימי נפטרה, איבדתי כל עניין במספרים ובהגיון; זה בא לידי ביטוי בסלידה עזה ממקצועות ריאליים שבראשם המתמטיקה. אף פעם לא עשיתי דיאטה של ממש וממתקים ופחמימות הם חלק בלתי נפרד מהתזונה שלי , בעיקר בשל העובדה שאני צמחונית כך שאפשר לומר שפיצה ופסטה הן אבות המזון שלי. 

הסיבה שבחרתי לכתוב את הפוסט הזה היא מכיוון ולאורך השנים נתקלתי בכל כך הרבה סיפורים של בנות אשר מתמודדות עם קשיים אדירים בגלל המאבק שלהן במשקל. למרות שבגיל ההתבגרות הייתי מאוד רזה, לאורך כל התיכון תמיד לבשתי גופיה צמודה מתחת לכל חולצה כדי להסתיר כמה שיותר ולהרגיש טוב יותר עם עצמי ובלי זה הרגשתי ערומה, שמנה.

הטריגר לפוסט זה הוא סיפורה של חברה שלי אשר מדדה חצאית שמצאה חן בעינייה והתאהבה בה מיד. לאחר שבאה לרכוש אותה גילתה כי מידת החצאית היא 2 ולא 1 כמו שחשבה, עובדה שאפשר לומר ממש זעזעה אותה וכמעט וגרמה לה לוותר על החצאית שישבה עליה יפה והחמיאה לה. אני כבר ממזמן לא קונה בגדים לפי מידות, אלא לפי איך שהם מרגישים לי ונראים עליי. אחרי הכל, זה לא שאת מסתובבת עם סלוגן ענק בצורת המידה שלך על הבגד, נכון? אז במקרה הזה מבחינתי המספר הוא רק מספר והוא לא אומר שום דבר. גם ככה אין אחידות בין המידות ברשתות השונות ופעם את יכולה להיות XS ופעם אחרת M ובאמת שזה מעולם לא הפריע לי אם לקחתי מידה שנחשבת "גדולה". (לא ברור לי באיזה עולם מידה 2 נחשבת כגדולה, אבל נניח). 

אין ספק שתעשיית האופנה והדוגמנות עיוותה לנו את המציאות לגמרי וכולנו כבר יודעים זאת, אבל אני חושבת שזה חמור מאוד איך חתיכת מספר מסכן גורם לנו להרגיש רע עם עצמנו, כשלפני שניה מדדנו פריט מסוים והרגשנו איתו הכי טוב בעולם. 

לאחרונה עברתי ניתוח קוסמטי על מנת לטפל באישו שהיה לי עם עצמי ואמנם זה עזר מעט, אבל עדיין אני מוצאת את עצמי מתעסקת במה עוד אפשר לשפר ולתקן ולמה היא ככה ואני ככה. המסקנה הידועה היא שהכל מתחיל מבפנים ולא משנה כמה רזה תיהי וכמה ניתוחים קוסמטיים תעברי, כל עוד לא תרגישי שלמה עם עצמך מבפנים, כלום לא יעזור. אז קצת חשיבה חיובית, אהבה עצמית ומילה טובה אחת על עצמך מול המראה מידי יום ואת תראי שתרגישי הרבה יותר טוב עם עצמך.

הייתי מאוד שמחה לשמוע מכן האם נתקלתן גם באירועים דומים ואיך אתן מתמודדות עם כל ה"אישו" הזה של המשקל והמאבק למידה 0 (שלעולם לא הבנתי אותו).

שבוע טוב ומלא כיף,
הילה.

3 תגובות:

  1. אני התמודדתי עם אנורקסיה חלק גדול מחיי,אני כיום בת 24 והאנורקסיה הייתה מגיל 13 עד גיל 19 בערך וגררה איתה עוד הפרעות נפשיות.
    גם אצלי,כמו לכולן,יש ימים יותר טובים ויש פחות טובים. הבעיה שכמה שיש מודעות לכך שרוב הפרסומות עוברות פוטושופ,והעולם פועל כיום הרבה יותר להקניית חשיבה שרזון קיצוני זה לא בריא ושיש מגוון של מבני גוף וכו',קיים עדיין הקונפליקט הפנימי.
    אני מגיל קטן הייתי ספורטאית ואני כיום שואפת לגוף חטוב ובריא,תכלס כמה שזו קלישאה,את צודקת ברגע שיש השלמה עם עצמך מבפנים זה גם מקרין כלפי חוץ. ולסיכום - העיקר הבריאות !!!

    השבמחק
    תשובות
    1. המון תודה על השיתוף ענבל! מאחלת לך רק בריאות והשלמה עם הגוף שלך (:

      מחק
  2. מסכימה לגמרי עם זה שמידה זה רק מספר
    אני מלא פעמים קונה מידה גדולה בחצאיות כדי שיהיו יותר רחבות במותן ואז אני אוכל להוריד אותן יותר למטה והן יהיו יותר ארוכות, מטעמי צניעות
    ואני ממש רזה!

    השבמחק

תמיד כיף לשמוע מה שיש לכם לומר :)