24.5.2011

Comfy Chic



יש לי דפקה קטנה שמחייבת אותי בשניה שאני מגיעה הביתה להחליף מיד לטרנינג. אני אף פעם לא מוצאת את עצמי באמת קונה טרנינגים (היינסים כאלה) אלא אני קונה סטים של פיג'מות. זה נהיה סוג של טקס  קבוע, אני פשוט לא מסוגלת להישאר בג'ינס בבית. בית = נוח, ג'ינס = לא נוח, טרנינג = כל כך כייפי. מעולם לא מצאתי את עצמי יוצאת מהבית עם טרנינג (לא בבגרותי לפחות)בעיקר כי אין לי, אבל נראה לי שגם את האומץ - אין לי. 

הטריגר לפוסט הזה הוא ללא ספק תקופת המבחנים הקרבה. בעוד שבועיים אני נכנסת לחודש די זוועתי יש לומר, בו אבחן שבע פעמים במקצועות שונים ומגוונים. סמסטר קודם רכשתי לעצמי מספר פיג'מות על מנת להרגיש קצת יותר שיקית גם כשאני לבד בבית עם הלפטופ לומדת. מי אמר שאי אפשר להיות שיקית בבית?! 

פיג'מה עוד לא יצא לי להזמין באינטרנט, למרות שהיו מספר פעמים ששקלתי לעשות זאת. תמיד שאני בחו"ל אני נהנית ללכת לאגף ההלבשה התחתונה שם מסתתרות מלא פיג'מיות פליזיות מקושטות ושמחות במחירים ממש משתלמים. יש לומר כי גם בארץ ההיצע חמוד, אבל כמו בכל דבר אין מה להשוות את , בטח שלא את המחירים. (200 שקל מינימום לעומת  50).



באווירה זו - ביצוע חמוד ל"שיר העצלן" של ברונו מארס. שיר שבוודאי כל אחד מאיתנו יכול להזדהות איתו.

אז מה אתם לובשים שאתם בבית? משקיעים? או סתם זורקים עליכם טרנינג מכיתה ו' וחולצת סוף מסלול? :)


תגובה 1:

  1. אני הכי לא משקיעה כשאני ביית, ברמות כאלה שאין מצב שאסכים שמישהו יבוא לבקר אותי מרוב הפדיחה. (;

    השבמחק

תמיד כיף לשמוע מה שיש לכם לומר :)