27.10.2010

יוקרה, או יוקרע?

לואי ויטון.
גוצ'י.
שאנל.
דיור.
דולצ'ה & גאבנה.
ורסאצ'ה. 

And the list goes on.
רובינו 'תופסים' מהם, אך בודדים מאיתנו 'מחזיקים' בהם.

לאחרונה יצא לי לראות בטלוויזיה את הסרט "קוקו לפני שאנל". הסרט , שאורכו כשעתיים אם לא יותר, מתאר את קורות חייה הלא פשוטים של המעצבת קוקו שאנל. הסרט שבאופן ראשוני נשמע שטחי ו'וורוד', מתגלה כדרמה מרגשת , אמיתית, ועם סוף חצי שמח, ולא אמריקאי טיפוסי. (בכל זאת, לא מדובר בסיפור בדיוני).
מותגים.
בעצם, זה אפילו לא מותגים, זה הרבה מעבר.
מעצבים. מעצבי על.
כולנו מכירים את השמות הגדולים, אך השאלה היא האם אנחנו באמת יודעים משהו על המותג מעבר לתדמית, מעבר לסמל הסטאטוס שהוא מקרין. אני לא אשקר, אני אוהבת פריטי מעצבים.
בהתחשב בגילי הצעיר ובכך שמעולם לא ממש עבדתי, אני לא מאפשרת לעצמי להיכנע לטמטום הזה ולקנות בגדים/תיקים/נעליים באלפי שקלים...
ובכן, חוץ "ממעידה" אחת קלה, שנעשה בחודש אוגוסט האחרון (הייתה לי יומולדת!).
כבר כמה שנים שאני מריירת על תיק של גוצ'י. לכבוד היומולדת, הלכתי עם חברה לטיול רגלי בכיכר המדינה. עזבו את זה שהסתובבנו סביב עצמנו לפחות 5 פעמים עד שמצאנו את היציאה שמובילה לחניון בו היה הרכב , אבל היה מעניין, ושונה. נכנסנו כמעט לכל החנויות, זה כמו אומנות, מוזיאון. פחדתי לגעת בבגדים.מיותר לציין שהחנויות היו ריקות, והמוכרות המשעממות באמת האמינו שאנחנו הולכות לרכוש שם משהו.. אבל אז, הגיע הרגע לו חיכיתי. נכנסנו לחנות של גוצ'י. התמונת פרופיל שלי כאן? נלקחה שנייה אחרי שיצאנו מהחנות. קרנתי מאושר. מובן לי לגמרי השטחיות ,החומריות והטפשת שבדבר, אבל התחושה הייתה כל כך טובה. אני לא יודעת אם השם גוצ'י זימזם בראשי, והתדמית
"שתיווצר" לי הם אלו שגרמו לאופוריה, אך הבנתי כי אין, אני חייבת תיק כזה! בחלון הראווה ראיתי את תיק חלומותיי מזה הרבה שנים, אך מה, המחיר.... כואב. במחיר של התיק ניתן לרכוש אופנוע, אוטו ישן, טיול לשבוע באירופה, מקבוק , פלזמה, שכר דירה חודשי בדירת 4 חדרים בת"א, והרשימה נמשכת ונמשכת. אז עוד לא איבדתי את הכרתי עד כדי כך, בשביל לרכוש פריט אחד, תיק 'מסכן', שמחירו מורכב מארבע ספרות, שהראשונה מתחילה בחמש.

אז אמנם השפיות עוד הייתה קיימת אחרי הסיור בחנות, אך יחד איתה גם הדחף לקנות תיק כזה. החלטתי לנקוט בצעד חכם ואחראי , ולקנות תיק גוצ'י וינטג' בEBAY. המחיר עדיין לא היה בגדר הנורמלי, אך בכל זאת הוא עלה כמה אלפים פחות. מאז אני והוא בלתי נפרדים. וחוץ מללימודים, אני משתדלת לקחת אותו לכל מקום.
מה שכן, לפני חודש פלוס מינוס, הייתי בקניון רמת אביב (נראה לי שזו אותה פעם שציינתי כאן כבר, אני לא שם כל כך הרבה כמו שזה נראה). הלכתי עם התיק, והתביישתי. פתאום שמתי לב שלכל הנשים מסביבי יש תיקי מעצבים; "לואי", גוצ'י, פראדה ושות',והרגשתי חלחלה. מאז, אני לא הולכת עם התיק לקניון הזה.

אנחנו באמת חושבים שפריטי המעצבים הם כל כך יפים? אתם (אתן) באמת ובתמים מאמינים/מאמינות שהתיקים החומים עם קשקוש בצבע חרדל/זהב וואטאבר של לואי וויטון יפים? אני לא.
אני מודעת שהפוסט הזה מעט דוחה ,אך הוא נדרש. אני חושבת שהפתטיות שלנו שוברת שיאים, ואין שום סיבה לשלם למשל על תיק משומש של שאנל 3000$.( לא, אין פה שני אפסים מיותרים, אפילו לא אחד.).
אז אני פונה אליכם , ובעיקר אל עצמי, להפסיק עם האהבה העיוורת הזו למותגי העל.
בסופו של דבר מתגלה שגם הם, מיוצרים בסין.







אה, ואני בטוחה שאתם סקרנים. אז הנה התיק המדובר שלי.


ISN'T IT LOVELY


אני וה-תיק.


וכרגיל, ליקטתי עבורכם מספר דוגמאות להמחשה, תהנו , ותחשבו פעמיים לפני שאתם מבצעים רכישה.



D. Bags
מחירון:
GUCCI (הראשון מימין) - 1100$
D&G- באמצע, הדפס שחור לבן, 1700$
HERMES - יקר מידי
LV - ימני תחתון, 1030$
BURBERRY - 1400$
CHANEL- משומש, 1500$


יום נפלא.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תמיד כיף לשמוע מה שיש לכם לומר :)